טראומות ילדות
תתארו לעצמכם שאתם מטיילים ביער ופתאום נעמד מולכם דוב מפחיד וגדול,
אוטומטית בלוטת ההיפותלמוס במוח שולח איתות לבלוטת יותרת המוח, ששולחת איתות
לבלוטת יותרת הכליה שזועקת- שחררו הורמוני דחק, אדרנלין, קורטיזול.
הלב מתחיל לפעום ,האישונים מתרחבים, דרכי הנשימה נפתחות והנה אנחנו במצב
של -הילחם או ברח.
וכל זה מהמם ובתנאי שאנחנו ביער ופגשנו דוב.
אבל כשזו התגובה שלנו כל יום או כל לילה, בגלל חוויות אחרות לא מפחידות כאלו, והמערכת שלנו
מתוכנתת להילחם או לברוח, אז היא הופכת ממערכת מצילת חיים למערכת פוגענית בחיים ובבריאות
ומשבשת לנו את החיים.
ילדים רגישים במיוחד לפעולת דחק חוזרת זו, בגלל שהגוף והמוח עדיין בהתפתחות.
חוויות שליליות במינונים גבוהים, משפיעות לא רק על המוח ותפקודו אלא גם על המערכת החיסונית
הורמונים ואפילו על מבנה הדנ"א שלנו.
וכך נוצר מנגנון מחלה בגוף האדם עם השנים.
במחקרים שבוצעו נמצא כי הגורם הגדול מכולם, למחלות ריאה, סרטן ומחלות לב הוא,
חוויות שליליות מרובות בילדות וסטרס.
ילד עד גיל 5-6 חווה את כל קשת החוויות השליליות של החיים.
גם אם הוא גדל בבית הכי מדהים עפ"י הגדרות חברתיות.
הוא יחוש אולי נטישה כשפעם ראשונה יושאר בגן.
או אשמה כשיכעסו עליו.
או עצב כי אימא בוכה וכן הלאה.
או לא חשוב כי רצה שההורים יישארו אתו והם יצאו לחברים וכו
לא נוכל להגן על הילדים שלנו מחוויות שליליות.
ועוד דבר חשוב- הכלים שעומדים לרשות ילדים קטנים הם מאוד מצומצמים אם בכלל.
וכדי לשרוד ילד קטן צריך להאמין בכל ליבו כי הוריו הם מושלמים. אחרת אם הם לא מושלמים
איך יוכל לסמוך עליהם שיטפלו וידאגו לו כשהוא הייצור הכי תלוי בטבע, ואיך הוא ישרוד?
ואם ההורים שלי מושלמים ואני חייב להאמין בזה, וקורה משהו רע – אני אשם!!!
טראומות ילדות כמו גירושין, נטישה, בעיות כלכליות קשות, פגיעה מינית, פגיעה רגשית,
הורה עם מחלת נפש, הורה עם התמכרות, הזנחה, התעללות פיזית, הורה בכלא ועוד,
מגבירות באופן דרמטי את הסיכון למחלות הגורמות מוות.
מינון גבוה של טראומות בילדות יעלו את הסיכון לבעיות במערכת החיסון, המערכת ההורמונלית,
הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות, ועד קיצור תוחלת החיים.
במחקר שנערך על אלפי בוגרים נמצא כי ל67% מהם היה לפחות מדד אחד מהרשימה
של חוויות טראומטיות, ל12.8% היו 4 מדדים!
ככל שלאדם הבוגר יש יותר מדדים כך הסיכוי שלו לחיים טראומתיים ועם בעיות בריאותיות
גבוהים יותר.
המדע יודע שחוויות שליליות בגיל צעיר משפיעות על חלקים שקשורים במוח למרכז העונג והגמול,
מעכב את קליפת המוח הקדמית (הקורטקס) שאחראית על דחפים וניהול היומיום שלנו.
נצפו שינויים באמיגדלה שאחראית על תגובות פחד ודחק.
המוח בנוי כדי להגן עלינו. זוכרים את הדוב?
כשאנחנו חווים עומס כזה של חוויות שליליות כמו פגיעה מינית מתמשכת, אז יש לי בחיים דוב
גדול ומאיים בכל רגע נתון, או בכל לילה.
אבל אני גדל, מתפתח. מבין. לומד. מצליח, ולא מצליח להבין למה כל דבר מקפיץ אותי, גורם לי
להיות תוקפן או מכווץ.
הסיבה לכך זה הדוב ההוא.
כל דבר עשוי להרגיש לי סכנה.
והתהליך במוח קורה גם אם האירוע כרגע בהווה הוא לא משמעותי כלל.
אז מה עושים?
עושים!! לא מוותרים. הילדות שלנו קשה וטראומתית ככל שהייתה , לא חייבת להיות ההווה שלנו.
יש אפשרות להירפא.
יש אפשרות לשנות ולהסיט את הדוב מהיומיום שלי.
לדעת שיש דוב. אבל להצליח לא לפגוש אותו בכל יום ויום.